<h1>אגרות הרמ"ה — תשובת הרמ"ה לרבינו אהרן ב"ר משולם מלוניל</h1>
<h2>דף ד.</h2>
ומאי דקאמר מר לענין שמעתא דזקן ממרא דכי קאמר (מד)רבי יהודה על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מד"ס מוסיף הוא על דברי ר' מאיר לחייב אף על דבר שאין חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אי איכא תורה ויורוך וכי אמרינן בגמרא אמר רבי אלעזר א"ר אושעיא לעולם אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס וכו' לאו למעוטי דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דבהא ודאי חייב לדברי הכל אלא למעוטי שאין חייבין על דבר שאין זדונו כרת ושגגתו חטאת ועיקרו מד"ת ופירושו מד"ס שהוא חייב לר' יהודה אלא בענין הזה שיש בו להוסיף ואם בא להוסיף גורע וה"נ מסתברא דכולהו סבירא להו בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כרבי מאיר דאי לאו תימא הכי היכי קאמר ר' אושעיא לעולם אינו חייב וכו' עד ואין לנו אלא תפילין ואליבא דר' יהודה ולר' יהודה הני כולהו דכתיבי בקרא בין דם לדם וגו' מאי דריש בהו אלא לאו ש"מ דכלהו ס"ל כר' מאיר דמחייב בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. עד הנה דבריך. ואשר אמרת כי נרדמו רעיוני וסתם השי"ת את עיני, וטח מהשכיל לבבי, וכהו עיני מחשבי. ועתה הוסיף להפליא עלי הפלא ופלא, ואסיר גדוד המענה בבית הכלא, וגדע בדבר שפתים בריח ודלתים, ובקע יאורים בצורות, ולכד ברוח שפתים ערים בצורות. כי האמנם אין לנו להוציא דברי רבי יהודה ורבי אושעיא אליבא דר' יהודה מפשטן אלא בראיה ברורה. דודאי ר' יהודה לאו מוסיף הוא, דאי סלקא דעת' מוסיף הוא הוה ליה למתני' אף על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים כדקתני רבי שמעון אפילו על דקדוק אחד מדקדוקי סופרים ומדלא קתני הכי ש"מ דלא מחייב רבי יהודה אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים. תדע מדקאמרינן בגמרא כי אתינן לפרושי טעמיה דכל חד וחד מנייהו מאי טעמיה דרבי מאיר גמר דבר דבר מפר העלם דבר מה להלן דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כאן דבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ורבי יהודה על פי התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך, ואי איתא דרבי יהודה מוסיף על דברי ר"מ הוא האי עד דאיכא תורה ויורוך, כיון דאיכא תורה ויורוך חייב מיבעי ליה. ודקא קשיא ליה למר אי ס"ד רבי יהודה לאו מוסיף הוא א"כ לרבי אושעיא אליבא דרבי יהודה הני כולהו דכתיבי בקרא מאי עבד להו, לא קשיא. דמצי לאוקמינהו [אליבא דר' יהודה] לעליה בעלמא שמצוה לעלות לב"ד הגדול ולשאול אבל למקטליה לא קטלינן עד דאיכא תורה ויורוך. דיקא נמי (אליבא דרבי יהודה) דגבי עליה כתיב בין דם לדם בין דין לדין וכולהו הנך ואילו גבי חיובא דזקן ממרא כתיב על פי התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך, ואמטול הכי אמר ליה רב הונא בר חיננא לרבא תרגמה ניהלי להא מתניתא דכי יפלא דבר אליבא דרבי מאיר ולא קא בעי לה אליבא דרבי יהודה ולא אליבא דר"ש משום דניחא טובא לפרושה אליבייהו דהא רבי יהודה מוקים להו לכולהו לעליה בעלמא ולא מכפת ליה לאוקומינהו בדבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ולרבי שמעון נמי דסבירא ליה דאפילו אדקדוק אחר מדקדוקי סופרים מיחייב כיון דלא צריך לאוקומינהו במידי דאתי ביה לידי עונש כרת וחיוב חטאת לא אצטריך למבעיא [הלכך לא אצטריך למבעא אלא] אליבא דרבי מאיר דאמר אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ועל שגגתו חטאת וצריכינן לאוקומי כל חד מינייהו במידי דאתי ביה לידי עונש כרת וחיוב חטאת דודאי מילתא דבעיא צילותא וחורפא יתירה היא.
